תמונה אדירה. החבר’ה הוותיקים כבר חצו את גיל 60 , אבל ברוח ימי תש”ח הם נערכים לכל אפשרות… מימין שוכבים ומכוונים: ? (עם הקרחת), שלמה צביק, רפאל גוטהיינר, יוסף פרידמן, פרנסיס מטקף. עומדים מימין: חיים ליבנה, אהרון ברעם, דני אתרוגי,ומשה מן (מתדרכים), ומאיר שפלר הרב”ש.
כתבה : מירה פרסטי
פעם היה לול מטילות וגם מדגרה. ריקי לוי אוסף את שלל הביצים היומי.
כתבה : מירה פרסטי
מסילות, ככלל הקיבוצים, התנהלה במשך שנים כמשק אוטרקי, כלומר: כל צרכי החברים יוצרו בתוך הקיבוץ. אי לכך, היו קיימים ענפי עבודה רבים של גידולים חקלאיים וגידולי בעלי חיים. המציאות המשתנה והיתפתחות הסחר והשיווק הביאו עם הזמן לחיסולם של מרבית הענפים הללו.
בחוברת יובל ה- 70 – “מאוויריה על תקדים” בערך ‘ענף’ מוזכרים ענפים שנעלמו עם השנים: רעפייה, שפנייה, ברווזיה, לול הודים, חזירייה, תרנגולות מטילות ומדגרה, גן ירק שהכיל: עגבניות, מלפפונים, גזר, כרובית, כרוב, בצל, בצל ירוק, סלק, פלפל, תפוחי אדמה. כמו כן: מטע בננות, מטע רימונים, כרם ענבים, שדה בוטנים.
גם בתחום ההלבשה וההנעלה צרכי החברות והחברים סופקו ע”י המתפרה, המסרגה והסנדלריה המקומיות. ועל המאפייה כבר כתבנו.
בתמונה : עוד בעל מקצוע ללא תחליף – ז’קיטו לוי הסנדלר האחד והיחיד, שסימן ההיכר שלו היה רעמת השער העבותה אותה נהג לכרוך בשרוך נעליים. הוא ייצר בסנדלריה שלו נעליים וסנדלים לכל ילדי ונערי הקיבוץ, וכמו כן גם נעלי עבודה לכל החברות והחברים. במבט לאחור, ממש מדהים להבין איזה הספק עבודה עצום היה לו, הרי מדובר במאות זוגות רגליים בשנה! כילדים היינו מגיעים לסנדלריה פעמיים בשנה כדי שייקח את מידות כף הרגל – פעם אחת לקראת חג הפסח עבור הסנדלים החדשים שנקבל, ופעם שנייה לקראת החורף עבור הנעלים החדשות.
כתבה : מירה פרסטי
זו לא תמונה מחוות כנרת עם רחל המשוררת כרועת אווזים, אלא 30 שנה מאוחר יותר עם “רועות אווזים” משלנו: שולמית שלו(מימין) ופרידה ליבנה. התמונה היא משנת 1940 בערך.
כתבה : מירה פרסטי
אמן ההליכה על חבל, הצרפתי פיליפ פטי (יליד 1949), הוזמן לירושלים בשנת 1987 כדי לפתוח את אירועי פסטיבל ישראל בהליכה על כבל. ההליכה הייתה בגובה 410 מטרים, ללא רשת ביטחון, בין הסינמטק להר ציון מעל גיא בן הינום, ובמהלכה שחרר פטי יונה לבנה תחת הסיסמה: גשר בין מזרח למערב. “חרושת כבלים מסילות” התבקשה לספק את הכבל, ודאגה שהעניין יונצח בפומבי. בשל כך פיליפ פטי בילה בקיבוץ כמה ימים, אף נפגש עם הילדים והפגין בפניהם פעלולים, והתידד מאוד עם הנק נווה עוז המארח מטעמנו. פטי הזמין את הנק לבוא איתו לאירוע כצלם אישי שלו, ובשל כך, הנק היה היחיד מבין כל הצלמים הבלתי רישמיים שהורשה לעלות לרמפה המוגבהת ממנה החלה ההליכה, ולצלם משם.
כתבה : מירה פרסטי
היום לפני 53 שנים פרצה מלחמת ששת הימים. קדמו למלחמה, כידוע, שלושה שבועות של המתנה, בהם, מצד אחד, קודם מאמץ דיפלומטי גדול כדי לנסות למנוע את המלחמה, ומצד שני הייתה התכוננות והיערכות צבאית גדולה וגיוס מילואים נירחב. מפקדי צה”ל חשו ביטחון ביכולות הצבא להביס את האויב, אבל בקרב מנהיגות המדינה היו מי שחששו ממלחמה שתסכן את המפעל הציוני. בכל הארץ עשו האפלה, העורף נקרא להחשיך חלונות בניירות שחורים, ולחפור שוחות עמוקות בצורת האות ר’ בצמוד לבתים, ממש כפי שהתמגנו 19 שנה קודם, במלחמת השיחרור, כנגד הפצצות והפגזות. דשאי הקיבוץ שוסעו ללא רחם, כשכול משפחה דאגה לחפור את השוחה שלה. ובאחד מימי המלחמה אכן הייתה אזעקה סביב 11 בבוקר, שהריצה את הציבור לשוחות, אלה שבמקומות העבודה. כאחת שהייתה לפני גיוס ועבדה בחדה”א, אני זוכרת שרצנו יחד עם כל עובדות המטבח אל השוחה שנחפרה מאחורי המטבח, שם ישבנו בצפיפות וחיכינו או להפצצה או לאות הרגעה. זכור לי, שאחת העובדות מאוד דאגה מכך ששכחה להסיר את הסינור הלבן והבוהק, ושחלילה המפציץ עלול לזהות אותנו בעטיו… מאוחר יותר התברר לנו שהיה זה מטוס עיראקי שחדר אז לישראל ועבר מעל שדות שיפעה שלנו, ממש מעל צבי הורוביץ, בן גילי שהיה אף הוא לפני גיוס, ועבד אז בשדה. המטוס ההוא הגיע
למחנה עמוס .שליד כביש הסרגל, שם הופל.
היה אצלנו גם אולפן בימים ההם (בין תלמידיו היו מי שהפכו לחברינו: שרה צבייק והנק נוה-עוז), ובתמונה ניראים תלמידים מהאולפן, מאלה האמיצים שלא ברחו מהארץ – חופרים שוחות ליד הכיתה. תחת תידרוך של חברנו משה מן. צילם: הנק
כתבה : מירה פרסטי
כתבה : מירה פרסטי
שורה מעליהם יושבים: חיים בלפר, בתיה קרמרסקי, ז’קו מס, עתליה גרונר, סלה ציפר, שושנה אתרוגי.
כורעים מעליהם: פביאן דגן, לולה קורץ, יעקב חרס, רחל גולדין, לווה גולוד.
עומדים מעליהם: חנינא זאב, יוסף שלונסקי, יהודית אילת, הלה מורגנטלר, פסיה גולדברג, טויבה אברבנאל, רפאל גוטהיינר.
מעליהם: שולמית שלו, נפתלי בארי, יעקב ורונה, אהרון ברעם,
מציצים יותר מלמעלה: אלק גור יהודה, יחזקאל קורץ, פייבל קרמרסקי, פנינה רוזנפלד, לאון פסח, רבקה הורביץ, רחל לוי, חנן חומסקי. בצד מאחור: מוניה לוין
כתבה ושלחה תמונה – מירה פרסטי
מירה פרסטי
.webp)
25 – 6 19
מדובר על קיץ 1953. על הפרובוקציות וחוסר האמינות של העיתונים הקומוניסטים
של אז לא ידעתי. אבל הסיפור קשור לחילוקי הדעות האידאולוגיים החריפים מאוד שהיו בשנות ה-50 בקיבוצים, וגם במסילות. כל הרקע התקופתי של אז, ופרשת ה”סנהאיסטים” אצלנו עם נציגם הבולט שרגא בירן, מופיעים בכתבה וראיון שעשיתי ב- יולי 2012 עם שרגא בירן, וזה נמצא תחת השם: “ראיון עם ש. בירן“. כמו כן יש כתבה מעמיקה ומרחיבה של דפנה בר בנושא זה, תחת השם: “משבר הסנהאיסטים בקיבוץ“
כתבה – מירה פרסטי
בין שתי התמונות מפרידות 40 שנה (בערך: 1950, 1990)
תמונה יפה נוספת שהועלתה בפ”ב לאחרונה ומהווה געגוע לכרם, היא כנראה מאמצע שנות החמישים: אברהם עריף מאכיל בענבים את בנות קבוצתו נילי גוטהיינר (מימינו) ועופרה לנדאו
